פסק-דין בתיק ת"א 50849/06

המחלוקת

התובע הגיש תביעה לביטול שלוש החלטות שניתנו על-ידי בית משפט זה (סגנית הנשיאה השופטת שושנה אלמגור) במסגרת דיון בערעורים הדדיים שהגישו הוא והנתבע על החלטת הרשמת אראלה עפרון מיום 19.3.06 (להלן גם- "ההחלטות"; "התביעה"). לפי הטענה, שלוש ההחלטות האמורות ניתנו בחוסר סמכות עניינית ומשכך, בטלות הן מעיקרן ( void ). על יסוד הנחת מוצא זו גורס התובע כי הדרך הדיונית בה נקט (הגשת תביעה חדשה ועצמאית לבית משפט זה, בגדרה יוצהר על בטלות ההחלטות) הינה דרך נכונה וראויה. לטענת התובע, כאשר מדובר בהחלטות שניתנו ללא סמכות, ניתנות הן לתקיפה באחת משלוש דרכים: על-ידי הגשת ערעור, בדרך של תקיפה עקיפה בדיון אחר או בדרך של הגשת תביעה חדשה לביטולן. הנתבע טוען מנגד, כי התביעה היא ניסיון לעקוף הליכי ערעור הקבועים בחוק לאחר חלוף המועד בו היה על התובע להגיש ערעור. עם מי הדין? זו השאלה הניצבת בפנינו בפסק דין זה.

רקע והליכים

• 1.           בשנת 1974 הגיש הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל בת"א בקשה לביצוע שטרי חוב על סך של 70,000 לירות נגד התובע. התובע הגיש התנגדות לביצוע שטרי החוב דנן. ההתנגדות התקבלה והתביעה הועברה לדיון בבית המשפט המחוזי בת"א. בהסכמת הצדדים, הועבר הסכסוך לבוררות והתביעה נמחקה. לימים הופסק הליך הבוררות.

• 2.          בעקבות כך, חידש הנתבע את אחד מספיחי הסכסוך המתייחס לשטרי החוב. הנתבע הגיש נגד התובע תביעה שטרית בבית משפט זה (ת"א 27599/80). לתובע ניתנה רשות להגן כנגד התביעה. בהמשך הגיש התובע תביעה שכנגד נגד הנתבע.

• 3.          ביום 7.7.1999 ניתן פסק דין בת"א 27599/80. בית המשפט (השופטת הניה שטיין ע"ה) דחה את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד. בסעיף 106 לפסק הדין קבעה השופטת שטיין, בין היתר, כדלקמן:

"...

2.       כל תובע ישא בהוצאות תביעתו (להבדיל משכר טרחת עו"ד) של הצד שכנגד. דהיינו, דוביצקי ישא בהוצאות לוסטיג בתביעה העיקרית, ולוסטיג ישא בהוצאות דוביצקי בתביעה שכנגד, לרבות בשכ"ט המומחה החשבונאי, ששולמו ע"י דוביצקי. 

3.       ההוצאות ייקבעו על ידי הרשם, על פי ראיות שיציגו בפניו הצדדים, אלא אם כן ישכילו הצדדים, ולו הפעם, להסכים עליהן.

4.       ההוצאות ישאו ריבית והפרשי הצמדה על פי חוק פסיקת ריבית מיום הוצאתן.

...

5.       בנסיבות העניין, אין צו בדבר שכר טרחת עורך דין". 

                                                                                         (ההדגשה שלי- מ' י').

• 4.          על יסוד האמור בסעיף 106 הנ"ל הגיש התובע בקשה לאישור הוצאות משפט. אף הנתבע הגיש בקשה דומה מטעמו. שתי הבקשות נדונו בפני הרשמת אראלה עפרון. ביום 19.3.06 ניתנה החלטת הרשמת בעניין שומת ההוצאות של הצדדים (להלן-"החלטת הרשמת מיום 19.3.06"). 

• 5.          בהחלטת הרשמת מיום 19.3.06 נפסקו לטובת התובע סכומים שערכם היום נאמד בכ- 650,000 ש"ח. מנגד, נפסקו לטובת הנתבע סכומים שערכם היום נאמד בכ- 150,000 ש"ח (ראו האמור בס' 1 לתגובת התובע לבקשה לעיכוב ביצוע, מיום 7.5.06, במסגרת בש"א 159987/06).

• 6.          התובע והנתבע לא השלימו עם החלטת הרשמת מיום 19.3.06, כל אחד מטעמיו הוא. הם הגישו לבית משפט זה ערעורים הדדיים על ההחלטה. בהיות החלטת הרשמת החלטה אחרת ולא פסק דין, הדרך להשיג עליה הינה באמצעות הגשת ערעור בזכות לבית משפט זה, כאשר הערעור נדון בפני דן יחיד (ראו האמור בסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להלן-"חוק בתי המשפט"). בהתאם להוראת תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"תקנות סד"א") הוראות פרק ל' לתקנות (שעניינו סדר הדין בערעור) יחולו על ערעור על החלטת רשם, בשינויים המחויבים.

• 7.          בהתאם לסדרי העבודה במזכירות בית המשפט, הועבר ערעורו של הנתבע לטיפולה של השופטת אלמגור (בש"א 159982/06) ואילו ערעורו של התובע הועבר לטיפולו של השופט סובל (בש"א 159317/06). 

• 8.          ביום 26.4.06 קבעה השופטת אלמגור כי אף  ערעורו של התובע יהיה בטיפולה לאור העובדה שערעור הנתבע על אותה החלטה נדון בפניה. על מנת לקדם את בירור שני הערעורים החליטה השופטת סג"נ אלמגור להעביר כל ערעור לתגובת המשיב בו.

• 9.          ביני לביני הגיש הנתבע, אשר טען לעצמו, בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשמת מיום 19.3.06 (בש"א 159987/06). לאחר קבלת תגובת ב"כ התובע החליטה השופטת אלמגור (ביום 11.5.06) לעכב את ביצוע החלטת הרשמת מיום 19.3.06, עד להכרעה בערעורים ההדדיים שהגישו התובע והנתבע (להלן גם, בהתאמה- "ההחלטה בעניין עיכוב ביצוע החלטת הרשמת מיום 19.3.06" או "החלטת הביניים מיום 11.5.06"). וזו לשון ההחלטה: